הלב החכם

"את נבהלת?"

אני מקשיבה לשאלה, ובודקת בתוכי – "נבהלת?"

באופן מופלא צפות בתוך עיניי אותיות – ב.ה.ל,

ומייד הן זזות להתארגן בתמונת המראה – ל.ה.ב.

אני שומעת את עצמי עונה:

"לא, לא נבהלת... רק רואה את האפשרויות: בקצה אחד הבהלה, בקצה ממול – התלהבות ולהבה...

ואני? אני רוצה למקם את עצמי באמצע... כן, להרגיש את הקצוות, גם להם יש מקום חשוב ואולי אפילו אבחר להיות דווקא באיזה קצה אחד מהם באיזה רגע, אבל עכשיו – רוצה אמצע..."

"מה קורה באמצע?" הוא שואל לשמחתי, כי מייד מופיע הצירוף הבא - ה.ל.ב

"באמצע, אני מקשיבה ל"הלב" שלי, והוא כל כך חכם, כל כך יודע. יש לו קצב שנכון לי, יש לו תנועה שמתאימה לי, יש בו את האיזון המושלם בין נתינה וקבלה, בין נתינה לעצמי ונתינה לסביבה."

"כאילו יש לך איזה כפתור שאת יכולה לסובב ולכוון איפה להיות?" הוא מקשה.

אבל באמת יש לי, בניתי אותו, אני אומרת בביטחון, ונרגעת 😊