חלום שנשכח

באופן מוזר ולא צפוי, אני רואה את עצמי על ערש דווי... התחושה שם נינוחה, רגועה. אני רואה את מה שאני משאירה מאחוריי – שבט קטן, אנשים טובים, פשוטים, נחמדים. אני חשה את ההתנהלות השלווה מסביבי...

אני מרגישה את הכבוד והרוך אופפים אותי, וממלאים אותי בתחושה של הכרת תודה, של ברכה, של מוכנות להמשיך הלאה. אהבה שאין לה סוף ממלאה אותי, חסד שמיים עוטף אותי. אני מרפה.

אני נזכרת שכבר ראיתי את החלום הזה כמה פעמים בעבר.

אני נזכרת במילים של מורה-חבר יקר שלימד אותי את סודות הליווי במעברים, והסמיך אותי כמלווה במעברי לידה, חיים ומוות. הוא היה אומר: "...You die the way you live".

ואז כמו בהרצה לאחור (rewind) אני חוזרת עד לזמן הזה, עכשיו – אני חיה בדרך שאני מתה... עכשיו אני חיה, עכשיו אני כאן.

כדי להגשים את החלום שלי – למות ככה, אני רוצה לחיות ככה: כבוד ורוך אופפים אותי, ממלאים אותי בתחושה של הכרת תודה, של ברכה, של מוכנות להמשיך הלאה בדרך... אהבה שאין לה סוף נמצאת איתי בתוכי תמיד, חסד שמיים מלווה ועוטף. אני מרפה – לחיות.