כאבי גדילה בדרך

זיכרון: שירה שלי בת כ-9 חודשים, מצמיחה שיניים. אנחנו אחרי כמה לילות ללא שינה... אני מותשת, מנסה להקל ולא יודעת איך.

שוב לילה, שוב היא צורחת, שוב אני קמה אליה לוקחת אותה בזרועותיי. מחזיקה את הגוף הקטן שלה צמוד לליבי, מנסה להרגיע, מסתובבת איתה בחדר המתוק שלה, שרה אליה... אני עייפה, מתוסכלת, אובדת עצות.

מביטה אל התקרה, לוקחת נשימה.

ושומעת את עצמי מדברת אליה במילים רכות:

"אהובה שלי, את יודעת, צומחות לך שיניים עכשיו. אומרים שזה אחד הכאבים הכי גדולים שהגוף חווה... אומרים שאפילו אנשים בוגרים לא היו עומדים בכאב הזה של שיניים חותכות בבשר החניכיים... אבל את יודעת - בזכות השיניים האלה שעכשיו יוצאות לאוויר, את הולכת לטעום את העולם בצורה חדשה ומדהימה, את הולכת לנגוס במלא מאכלים מרגשים, את גודלת כדי שתוכלי להרגיש מגוון עשיר של חוויות..."

כך דיברתי אליה במשך כמה דקות, והתחברתי בעצמי לתחושה נפלאה של צמיחה.

בעוד אני מדברת, הגוף שלה נהייה רפוי בתוך זרועותיי, היא נרדמת וישנה לילה שלם, ומאותו לילה נדמה שגם לא סבלה קשות מצמיחת השיניים.

אני זוכרת כמה הלילה הזה השפיע עליי... וכמה לפעמים הייתי רוצה שמישהו יחזיק אותי, או לפחות ייתן לי יד, וידבר אליי את המילים החכמות האלה.

בזמן כאב גדול כזה שחותך בבשר, כל כך חשוב להיזכר שזה חלק מדרך הטבע של ההתפתחות, הגדילה, ויש עושר שמגיע בעקבות.

מעצם ההיזכרות, ומהתחושה שאני לא לבד - הגוף יכול להרפות ולהירגע, לקבל את הפרספקטיבה הרחבה של תנועת החיים, ולהיפתח לעולם עשיר עוד יותר.